פרטים נוספים באתר צמח השדה

לפי דיווחים באתר  החבצלת החלה כבר לפרוח במצוקי הכורכר בחוף געש. למסלול טיול בשמורת השרון הדרומי

בכביש הציבורי צריך כמובן למלא אוויר בדיוק לפי הוראות היצרן. אבל בדרכי עפר אפשר לשחק קצת עם הנתונים. נהגי שטח שוחרי עבירוּת קשה ונהיגה בחול יודעים היטב: בלחץ אוויר נמוך יותר, שטח המגע עם הקרקע גדל. ככל שהלחץ נמוך יותר (עד גבול הגיוני) משתפרת נוחות הנסיעה – הצמיג הרי מתנהג כקפיץ שסופג מהמורות. הדברים תקפים גם למכוניות נוסעים בשטח. הורדה של 5-8 PSI מלחץ הניפוח הרגיל עשויה לשפר שיפור ניכר את נוחות הנסיעה בדרך עפר משובשת. מי שיעריך זאת במיוחד הם יושבי המושב האחורי, שבדרך כלל מיטלטלים יותר. הורדה מוגזמת של אוויר חושפת את הצמיג לנקרים, בלאי מואץ ובמקרים קיצוניים תביא אפילו לקילוף הצמיג מהחישוק.

בתום המסלול רצוי מאוד לנהוג לאט ובזהירות עד תחנת הדלק ומשאבת האוויר הקרובה. ג'יפאים מחזיקים בדרך כלל מדחס חשמלי. ג'יפאים משוכללים מצוידים במערכות לחץ אוויר גבוה המחוברות ישירות למנוע ומסוגלות לנפח צמיגים גדולים תוך שניות ספורות

הדרכה אישית בנהיגת שטח עם יואב קווה - כאן

צילום: שי מנדלוביץ

למסלול הטיול המלא אל גב קינה

מכוניות וגם רכבי שטח מצוידים בדיפרנציאלים המאפשרים תנועה חלקה ובטוחה בכביש. אבל מה שנחשב יתרון בכביש, הופך במהירות לחסרון בשטח. בגלל הדיפרנציאל זורם כוח המנוע אל הגלגל המהיר – שפירושו לאו דווקא הגלגל החיצוני בסיבוב אלא גם הגלגל שאוחז פחות טוב בקרקע או אפילו מרחף באוויר. התוצאה: הרכב תקוע במקום. הפתרון: נעילת דיפרנציאל - השיפור המשמעותי ביותר לעבירוּת של כל רכב שטח.

נעילת דיפרנציאל היא מנגנון מכני המחבר את שני הגלגלים באותו הסרן כך שיסתובבו יחד, כמקשה אחת. נעילת דיפרנציאל אפשר להתקין לרוב סוגי רכב שטח בסרן האחורי, ולכלים רציניים יותר גם בקדמי. מכוניות שטח מודרניות רבות מצוידות במנגנונים אלקטרוניים המחקים את הפעולה של נעילת דיפרנציאל. האלקטרוניקה מודדת את מהירות הסיבוב של הגלגלים ומסוגלת להחליט על בלימה אוטומטית של גלגל המסתובב חופשי וכך לכפות העברת כוח אל הגלגל הנגדי, זה שנהנה מאחיזה בקרקע. המערכות האלקטרוניות האלה הן יעילות ובדרך כלל מפגינות חסינות משופרת בפני טעויות של נהגים לא מיומנים.

הדרכה אישית בנהיגת שטח עם יואב קווה - כאן

עוד על הגזר הקיפח באתר צמח השדה

הגזר הקיפח נפוץ מאוד בעונה זו בשדות בור ובצידי הדרכים. צאו לטייל ותפגשו בו.

אחת הסיבות העיקריות לכך היא "זיכרון צילומי לא מפותח". בזמן נהיגה בשטח מסתיר מכסה המנוע את המטרים הראשונים של הדרך שלפני הרכב. כשנוהגים בעלייה תלולה, הראוּת עשויה להשתפר במקצת. בירידה תלולה שורר עיוורון ממש. נהג מיומן מסתכל רחוק, זוכר את המכשולים ומסמן לעצמו נתיב ביניהם, גם כשהם כבר בשדה ראייה מת. כשמדובר במכשולים רציניים יותר ובעליות או ירידות קשות, נכון להיעזר במכוון חיצוני- מישהו שיוצא החוצה ומסמן בתנועות יד נמרצות לאן לסובב את ההגה.

נהג לא מנוסה נוהג לפי חוש הניחוש או השמיעה, למשל -קולות חבטת האבנים. נהג כזה גם לא מכיר היכרות אינטימית את כלי הרכב שלו ומתקשה להעריך אם מרווח הגחון וזוויות הבטן, הגישה והנטישה, די בהם למכשולים שלפניו.

את הזיכרון הצילומי צריך להפעיל גם בסתם חניה בשטח. אחרי שגומרים עם הקפה, מקפלים את הציוד ורוצים להמשיך הלאה, צריך לצלם מה נמצא לפני הרכב ומאחוריו. דווקא בתמרונים התמימים האלה עלול הגחון לחטוף נגיחה מסלע בלתי נראה. וכל זה נכון מאוד גם לשטח בנוי ולמעשה לכל מכונית. בחניונים רבים אורבים עמודים בולטים, אבני שפה גבוהות וכל מיני מכשולים, שמחכים להזדמנות למעוך חלקי מרכב רכים.

הדרכה אישית בנהיגת שטח עם יואב קווה - כאן

אורי דביר: "זו אחת הפעמים שאני מצטער שהמדינה ואני לא מבוגרים יותר...

כמה קשה לברור 60 אתרים, כמה יכול היה להיות קל יותר באם היינו כבר בני 100 ויותר..

אז את הערים הוצאנו, ויש בהחלט מה לראות בהן. החל מצפת שאמנם זוהרת פחות מבעבר, כך טבריה ונצרת, ועכו שאסור להחמיץ בה ביקור. חלק מהאתרים בכרמל סמוכים לעיר הכרמל וזו ההזדמנות לסור לביקור בה, בחיפה. ערים אחרות נוגעות בקטעי השבילים המוזכרים, כך תל אביב והדרך לאורכו של הירקון, אשקלון, ועל ירושלים לא יעז לוותר אף אחד.

בחרתי בחלק גדול מהמקומות החביבים והמועדפים עלי שאפשר לשלב בהם גם מסלולי טיול קצרים ברגל. תמיד אפשר לבקר רק באתר או להמשיך גם מעבר למוצע.

רוב הרעיונות כאן הם טיולים "לכל עם ישראל". מעט מהם קשים יותר ובודדים מיועדים למטיבי לכת.

בחלק מהאתרים יש לשלם דמי כניסה. אם הפרוטה מצויה בכיסכם, אל תוותרו.. ".