טיול ג`יפים מיער אודם לברכת רם

גוב געש ויער מהאגדות

היעד הראשון של הטיול הוא מכתש מסתורי ביער אוֹדֶם. כדי להגיע אליו צריך לנסוע צפונה בכביש מס' 978, לחלוף על-פני כביש הגישה למושב אודם, להמשיך צפונה 200 מ' ולעצור סמוך לשלט "ג'וּבַּת אל-כַּבּירה" . כאן יוצאים מהמכונית ופוסעים מערבה בשביל הליכה קצר המסומן בסימון שבילים שחור (מס' 1144) עד שמגיעים לשקע דמוי מכתש (בערבית ג'וּבָּה), שקוטרו 250 מ' ועומקו 60 מ'. המראה מוזר ומרתק. במבט ראשון קשה להבחין בעומק השקע, מכיוון שהמדרונות מכוסים צמחייה עבותה.

 הסיבה להיווצרות המכתש אינה ברורה. לפי אחת ההשערות, זרם מבעבע של לבה לכד בדרכו מצבור של מים ואלה הפכו לבועת גז, שהותירה בבזלת חלל פתוח דמוי מכתש. שמו העברי של שקע כזה הוא גוב געש, ובאזור פזורים עוד 16 גובים כאלה, כולם קטנים יותר ומרשימים פחות מג'ובת אל כבירה.

יער אודם הוא יער אמיתי, ישר מהאגדות. אין כאן דובים, אבל נצפו בו זאבים, חזירי בר ועוד. העצים המתפרשים על פני 11 קמ"ר, בעיקר אלונים, דוללו בידי אדם, ולכן אפשר להתהלך ביניהם בחופשיות כמעט בלי להסתבך בסבך. האזור ידוע בכרכומים שפורחים בסתיו, ברקפות היווניות שפורחות בינואר ובמיני פרחים אחרים.

על פסגת הר געש

אחרי הטיול ברגל לג'ובה וליער אודם חוזרים למכונית ונוהגים חזרה, דרומה, למרחק 200 מ' , ומשם מזרחה ממש עד הכניסה למושב אודם . מול השער הצהוב מאפסים את מד המרחק. בצומת הסמוך ממשיכים ישר, בכיוון צפון-מזרח, עם סימון השבילים האדום (מס' 1143).  ב-100 מ' עוזבים את הכביש הסלול ופונים שמאלה לדרך עפר החולפת מתחת לקו מתח. ב-200 מ' חוצים את הגדר ההיקפית של המושב ובצומת T הסמוך פונים שמאלה עם הסימון האדום. ב-500 מ', בצומת, פונים ימינה בעלייה על דרך כורכר בהירה ובעקבות הסימון האדום. אחרי 1.2 ק"מ נפרדים מהסימון האדום ומגיעים לבונקרים שבראש הר אודם. שם ההר נובע מהצבע החום-אדמדם של טוּף הגעש ומהשם הערבי "תל אל-אַחְמַר". פסגת הר אודם, 1,187 מ' מעל פני הים, מציעה נוף יפה לכיוון מערב. גגות הרעפים האדומים של מושב אודם מבצבצים כמו ממתקים בין העלווה הירוקה.

מראש ההר נוהגים חזרה בירידה וב-1.6 ק"מ מתחברים שוב לדרך המסומנת בסימון שבילים אדום (מס' 1143). כאן מאפסים שוב את מד המרחק ופונים עם הסימון האדום ימינה, לכיוון צפון. הדרך  מטפסת צפונה, עם הפנים לחרמון, מתעקלת מזרחה ומקיפה את הר אודם. מכאן ואילך צריך לעקוב בקפדנות אחרי הסימון האדום. ב-600 מ' צומת T  וגדר: פונים שמאלה עם הסימון האדום וצוללים לתוך ים המטעים. הענפים קרובים למכונית, ספק מלטפים ספק שורטים, עמוסי תאנים, תפוחים, שזיפים, ענבים ופטל.

ממשיכים להתקדם לפי הסימון האדום. ב-1.1 ק"מ הדרך מתרחבת והענפים מתרחקים מעט מן המכונית. לאורך גדרות המטעים מוצבים דחלילים מאולתרים - כלונסאות, שאריות שקים, קופסאות פלסטיק צבעוניות - מנסים לשווא להרחיק את הציפורים. ממול משקיף החרמון, קירח, גדול ורציני.

גיגית בראש ההר

ב-2.5 ק"מ מתחלפים המטעים בחורש אלונים יפה לא פחות - מקום מוצלח לפיקניק. ב-2.8 ק"מ הסימון האדום פוגש סימון כחול. ממשיכים עם האדום, שמאלה, לכיוון צפון. ב-3.4 ק"מ מגיעים אל כביש מס' 98, בין בּוּקְעָתָא למַסְעַדֶה, מאפסים את מד המרחק ופונים שמאלה על הכביש. אחרי 400 מ' פונים ימינה, מזרחה, אל דרך סלולה המסומנת בסימון שבילים ירוק (מס' 1141). קצת קשה להבחין בסימון מהכביש, הוא נמצא על עמוד בטון שבראשו תקוע צינור מתכת. בין הבוסתנים אפשר להבחין בבריכות השקיה עמוקות מדופנות באבני בזלת - אמצעי לשמור מים מחורף לקיץ.

 מכאן והלאה יש לדבוק בסימון הירוק: ב-900 מ', בצומת, פונים פנייה חדה ימינה (מזרחה). ב-1.2 ק"מ, בצומת T, פונים שמאלה (לכיוון צפון), עם הסימון הירוק ובמגמת ירידה. ב-1.8 ק"מ שוב צומת T - פונים ימינה (מזרחה) ומיד שמאלה (צפונה) בירידה תלולה ומשובשת לעבר בריכת רם. ב-2.0 ק"מ נגמרת הירידה. הדרך מקיפה את הבריכה והסימון עדיין ירוק.

בריכת רם יושבת בתוך הר געש שראשו התפוצץ. הפיצוץ יצר מכתש שהוצף מי תהום מתוקים. לאגם (850 מ' אורך, 600 מ' רוחב) צורה אליפטית, כמו גיגית, ולכן כונה ביוונית "פיאלה" (גיגית). עומק המים 6-10 מ', תלוי בעונה ובאינטנסיביות של שאיבת המים. אפשר לשחות כאן, אבל כדאי לדעת שהמים עמוקים מאוד סמוך לקו החוף.

סוף הכביש מתחבר למג'דל שמס. מכאן אפשר להפליג בכביש מס' 989, אחד מכבישי הנהיגה היפים בארץ, שיורד לכיוון דרום-מערב, לעבר מפלי סער.