מאפסים את מד המרחק בפנייה לעין הוד וניר עציון מכביש מס' 4. חולפים בנסיעה על פני עין הוד וב-2.2 ק"מ, בכיכר המשורטטת על האספלט, וממשיכים ישר בעלייה לפי השלט "עין חוד" וסימון שבילים ירוק (מס' 4189). הדרך מכוסה מצעי אספלט ונוחה לכל מכונית. ב-2.4 ק"מ ממשיכים ישר (לא פונים אל הדרך שמובילה לנחל בוסתן) וחולפים לצד רפת חדישה. ב-3.0 ק"מ אפשר להבחין מימין בבתי כפר עין חוד ("מעיין הבריכה"), ששמו הרשמי הוא אבו אל-היג'א, שם המשפחה שהקימה אותו. הכפר הוקם ב-1948 על ידי חלק ממגורשי עין חוד (עין הוד) ומונה כיום כ-300 תושבים. עין חוד הוכר על ידי ממשלת ישראל ב-1994 ועדיין לא מחובר לרשת החשמל. במקום פועלת מסעדת הבית (ראו מסגרת).

המשך מסלול: ב-3.7 ק"מ מגיעים למזלג ומאפסים את מד המרחק: הדרך השחורה מתעקלת ימינה לעבר עין חוד. המשך המסלול הוא דרך העפר הראשית, הרחבה (מתחת לקו החשמל. בכיוון מזרח). ב-100 מ' פונים שמאלה לפי סימון שבילים כחול. ב-700 מ' במזלג ממשיכים ישר. במזלג הבא שוב ישר. וכך גם ב-1.1 ק"מ וב-1.4 ק"מ. ב-1.7 ק"מ, במזלג, בוחרים בזרוע הימנית (הראשית). הדרך מוקפת ברושים, אורנים, ובעונה הנכונה גם שפע פרחים. ב-1.9 ק"מ אפשר להבחין, בין העצים, מבצבץ מלון יערות הכרמל - מלון ספא שהיה במקור בית מרגוע לניצולי שואה. העיצוב החיצוני הפשוט נותר ללא שינוי. מיקומו של המלון בלב גן לאומי לא מאפשר לבעלי המלון, רשת ישרוטל, לבצע שינויים או הרחבות.

המשך מסלול: ב-2.1 ק"מ נעשה החורש צפוף יותר והדרך מתחילה לטפס בעלייה. יש לעקוב אחר חצים כחולים, שמופיעים על עמודי עץ גמדיים. ב-2.6 ק"מ שני צמתים: בראשון ממשיכים ישר, בשני פוגשים מימין במבנה מחורר ולצדו גדר הרוסה. מאפסים את מד המרחק לצד המבנה. מכאן מתפצל המסלול בהתאם לסוג הרכב.

המשך מסלול ל-4x4

ממשיכים לנהוג ישר, צפונה (החורבה מימין), אל דרך עפר מהמורתית (הדרך הראשית, הכבושה, פונה שמאלה בעליה - שם ימשיכו מכוניות הנוסעים). ב-800 מטר, בצומת T, פונים ימינה, מזרחה. ב-1.0 ק"מ, בחורף, תיתכן שלולית מכובדת. ב-1.2 ק"מ, בצומת T, צריך לפנות שמאלה, צפון-מערבה. ב-1.25, בצומת T, פונים ימינה, מזרחה (בעלייה). ב-1.4 ק"מ חולפים בסמוך לשלט הנצחה. ב-1.6 ק"מ עולים על כביש אספלט ומיד פונים חזק ימינה על כביש האספלט. בנקודה שבה האספלט נהפך לדרך עפר מאפסים את מד המרחק. המשך הניווט מתואר בפסקה "מסלול משותף".

המשך מסלול לרכב נוסעים

פונים שמאלה בכביש סלול לשעבר, שמטפס בעלייה מתונה. כעבור 400 מטרים חולפים על פני הכניסה למלון יערות הכרמל. ב-1.4 ק"מ, בצומת T, פונים ימינה לפי השלט "יער שווייצריה". ב-1.6 ק"מ ממשיכים ישר. ב-2.7 ק"מ נגמר האספלט, מתחילה דרך עפר, מאפסים את מד המרחק. המשך הניווט מתואר בפסקה "מסלול משותף".

מסלול משותף

נוהגים בדרך העפר הראשית. היעד הוא הר שוקף. בהדרגה נעשית הדרך תלולה ומשובשת יותר. בעלי מכוניות נוסעים מוזמנים לוותר, לחנות בצד ולהמשיך ברגל - המרחק לראש ההר ולתצפית הוא פחות מקילומטר אחד.

ב-600 מ', בצומת T, פונים שמאלה, צפונה, וממשיכים בטיפוס. ב-900 מ' פוגשים בסימון התלת צבעי של שביל ישראל. מימין, דרום-מזרח, מסומן באדום (מס' 4164), שביל הליכה שמוביל לתצפית. זה הזמן לטרוק דלתות ולצעוד כמה מטרים עד לראש ההר ולתצפית. הר שוקף, 497 מטרים מעל פני הים, הוא הפסגה הגבוהה ביותר בין פסגות הכרמל התיכון. מבעד לסבך ענפי האורנים אפשר להבחין ביישובים בית אורן, ניר עציון, עתלית, דור, עוספיה ודלית אל-כרמל, וכמובן אוניברסיטת חיפה. חלק ניכר מהאדמות באזור הן בבעלות פרטית של ערבים ויהודים.

סוף מסלול למכוניות נוסעים

פונים לאחור וחוזרים בירידה עד לחיבור עם כביש האספלט, שם מאפסים את מד המרחק. כעבור 400 מטרים בצומת ממשיכים ישר (לא פונים למלון). ב-900 מטרים מגיעים לכביש בית אורן - ימינה לבית אורן, שמאלה לעתלית.

 

 

מאפסים את מד המרחק לצד התצפית של הר שוקף ומשם פונים שמאלה, צפונה, בירידה, עם סימון השבילים הכחול (מס' 4163). כעבור 400 מ' מתייחס הסימון הכחול לשביל רגלי. הנהיגה ממשיכה ישר בדרך העפר הראשית, שבהדרגה נבלעת בתוך יער צפוף. מתן סטורלזי, ממועדון טיולי Vamos, מעריך שיש כאן סיכוי קלוש לפגוש פנים אל פנים בחזירי בר - משקל הזכרים הבוגרים עשוי להתקרב ל-200 ק"ג.

ב-1.4 ק"מ נעשית הירידה מעט תלולה ובימי גשם אף מעט חלקלקה. ב-1.8 ק"מ, בחורף, שלולית בוץ נאה ואחריה מופיע כביש סלול. בעלייה לכביש מאפסים את מד המרחק ופונים על גבי התוואי הסלול, ימינה, מזרחה. ממול נמצא שער הכניסה לגבעת וולפסון, שכונה של בתים פרטיים שהוקמה ב-1934. ניסיון להרחיב את היישוב טורפד בזכות התנגדות של רשות שמורות הטבע וגופים "ירוקים".

ב-1.4 ק"מ עוזבים את הכביש ופונים ימינה לדרך עפר בהירה (מימין ניצב שלט חלוד שמסומן עליו חץ). נוהגים מזרחה בירידה לעבר בקעת אלון. ב-1.5 ק"מ חוצים את ערוץ נחל אלון ומאפסים את מד המרחק. מכאן כדאי לצאת לשיטוט קצר. מימין נמצא עין אלון ולצדו תחנת שאיבה. מכאן שאבו, עד לפני כ-10 שנים, מים לכלא דמון. כיום מי המעיין חופשיים לזרום במורד הנחל, עד לנחל אורן, ושם הם כבר נלכדים על ידי משאבות של מקורות.

המשך נהיגה: פונים שמאלה, כלומר מלווים את הנחל במורד הערוץ ולפי סימון שבילים ירוק (4151). ב-100 מטרים, במזלג, בוחרים בזרוע השמאלית. ב-150 מטרים מזומנת חצייה נוספת של הנחל. ועוד אחת ב-250 מ'.

ב-450 מ' פוגשים שרידים של טחנת קמח, שראשיתה כנראה בתקופה הצלבנית. היא חזרה לתפקד בתקופה העותמאנית ומאז חדלה. זוהי הטחנה היחידה באזור, מספר מנהל הפארק מטעם רשות הטבע והגנים, נפתלי גדליהו.

המשך דרך העפר מתעקל שמאלה (לפני הטחנה ולפני מפגש סימוני שבילי - ירוק ואדום) וחוצה שוב את הנחל. ב-700 מ' מגיעים לכביש, מאפסים ופונים ימינה, דרומה. ב-500 מ' חולפים בגשר. ב-700 מ' חולפים על פני חניון האגם (30 שקל דמי כניסה למכונית). ב-900 מטרים מגיעים לצומת T: ימינה לבית אורן, שמאלה לעתלית. סוף מסלול.